בטור שכתב בראשית השבוע גיא רולניק באתר דה-מרקר מצטט המחבר מחקר של כתב העת המוביל “אקונומיסט” אשר עסק בגיליונו האחרון בשלוש המלצות מרכזיות לפתרון בעית האי-שוויון בעולם הגלובלי. אחת מההמלצות שאליהן התייחסו מחברי המחקר הייתה שבירת המונופולים, אך אני מאמין כי בכל הנוגע למשק הישראלי לא מדובר בהכרח בפתרון קסם שיצעיד את המשק קדימה.
ככלל, ברור ונהיר הוא כי מגמות האי-שוויון עליהן מצביע האקונומיסט הן בעיות חמורות שלא ניתן להתעלם מהן. אם לא ייעשו צעדים דרסטיים שיסייעו במיגור התופעה, הרי שמובן כי הפערים בין כלל שכבות האוכלוסיה בעולם המערבי ימשיכו להתרחב ולאיים על הצמיחה הכלכלית בעולם כולו. בשנים האחרונות למשל, במרבית מדינות המערב, רק מי ששייך לאלפיונים העליונים נהנה מהצמיחה, וזאת בניגוד למדינות כמו סין והודו שבהן מתקיים מעבר מהמעמד הנמוך למעמד הביניים.
עם זאת, לטעמי לא נכון יהיה לבוא ולטעון, כפי שעושה רולניק, כי יישום ההמלצות של האקונומיסט, בעיקר בכל הנוגע לנושא המונופולים, על המשק הישראלי יהיה בבחינת צעד שיפתור את רב הבעיות הכלכליות שלנו.ההמלצות של האקונומיסט בנוגע למונופולים מתאימות במידה רבה למשקים הגדולים בתבל. השוק הישראלי הוא שוק קטן יחסית הכולל במקרה הטוב 7 מיליון בני אדם לכל היותר. נכון להיום, מדינת ישראל לא מקיימת יחסי מסחר תקינים עם השכנות שלנו ומכאן שמדובר לא רק במשק קטן, כי אם גם במשק ייחודי למדי.
בדבריו, מבקש רולניק להציג לקוראים את המשוואה לפיה כל בעיות יוקר המחיה ייפתרו כתוצאה מריכוז המאמצים בטיפול במונופולים. אני מאמין כי המונופולים הם אכן תופעה בעייתית שיש לפעול למיגורה, אבל בישראל מדובר על בעיה הרבה יותר מורכבת שכן הסיבה העיקרית ליוקר המחיה בישראל היא נטל המיסים העקיף הכבד שרובץ על כתפיו של מעמד הביניים. לדומא: בגלל גודלו של המשק, אין בישראל כל הגיון כלכלי בקיומם של עשרים בנקים. רולניק בגישתו לא נותן את דעתו על שאלת גודל המשק.
אם ניקח לשם המחשה ענף אחר, נגיע גם כאן למסקנה דומה: לפני ארבעה וחמישה עשורים היו בישראל כ-5 יצרני שוקולד קטנים אשר נרכשו במשך השנים על ידי עלית ושטראוס. ליצרנים הקטנים היו חסרונות לגודל, הפתרון היחידי מבחינתם היתה מכירה לעלית. הפתרון לשליטה האבסולוטית של שתי התשלובת שטראוס-עלית בענף השוקולד לא נעוץ איפוא בשבירת המונופולים על ידי הרגולטור אלא בראש ובראשונה בהורדת שיעורי המכס על ייבוא שוקולד מחו”ל. אופן הטיפול במונופולים השולטים במשק חייב להיות זהיר ומתוחכם ולכלול הורדת מיסוי עקיף.
במחקר שהתפרסם באקונומיסט, מופיעה הערה ביחס לחשיבות הטיפול בהון השחור, ואין כל ספק שההערה הזו רלוונטית גם למחוזותינו. לדידי, אחד הצעדים הנכונים ביותר שבהם יש ביכולתה של ממשלת ישראל לנקוט הוא הורדת שיעור מס ההכנסה לחברות, וזאת במקביל לביטולם של חלק מהפטורים. בצורה כזו אני מאמין, תתאפשר גביית מיסים יעילה יותר והתמריץ לתכנון האופנים שבהם ניתן להימנע מתשלומי המסים יפחת.
המלצות מערכת האקונומיסט לפשט את מערכת המס ולהקל על מעמד הביניים תתרום לצמיחה ולצמצום פערים.יש לציין שביצוע המלצות ועדת טרכטנברג לא הקל על מעמד הביניים (חוץ מעלות גני ילדים עד גיל 3). המלצות הועדה בנושא המיסוי לא הלכו בכיוון שעליו המליץ האקונומיסט.
אני סבור כי השימוש בסלוגן שבירת המונופולים, תוך יצירת מצג השווא לפיו מדובר באמצעי שיסייע לפתרון כל הבעיות הכלכליות של ישראל, הוא לא יותר מאקט פשטני ופופוליסטי שלא מקרב את פתרון הבעיה.
