המשבר הכלכלי שפקד את כלכלת ארצות הברית, ובעקבות כך, גם את המשק הגלובלי כולו, בשלהי שנת 2008, רחוק מלהסתיים – וזאת על אף העובדה שחלפו לא פחות משלוש וחצי שנים מתחילתו. אחד הסממנים הבולטים ביותר שמצביעים על כך כי המשבר עודנו שריר וקיים, הוא טרנד פשיטות הרגל שחווות יותר ויותר עיריות ורשויות מקומיות ברחבי ארצות הברית. כפי שהדברים נראים נכון לעכשיו – אין לצפות לשינוי חיובי של ממש.
הנתונים המספריים מדברים בעד עצמם: בעוד שהחובות של הסקטור הפרטי בארצות הברית צנחו בשלוש וחצי השנים האחרונות מ- 42 טריליון דולר לערך ל- 39 טריליון “בלבד”, הרי שברשויות המקומיות חזינו במגמה הפוכה – צמיחתו של החוב הקיים – בהיקף של לא פחות מטריליון דולר באותה תקופת זמן. דוגמה נוספת לקצב הצמיחה חסר התקדים של החובות העירוניים, ניתן למצוא בהשוואה בין היקפי החוב ב-1990 להיקפי החוב בשלהי 2008 – 10 טריליון דולר אל מול 29 טריליון דולר, בהתאמה.
באופן טבעי, חובות העתק של הממשל המקומי בארצות הברית קשורים בראש ובראשונה, ובמישרין למשבר הנדל”ן המתמשך במדינה. הארנונה היא אפיק ההכנסה המרכזי של כל עירייה באשר היא. ברגע בו האזרחים מתקשים לרכוש בתים ולממן את המשכנתאות שלהם – ההכנסה השוטפת של העיריות סופגת מכה אנושה.
וכאן – אנחנו נכנסים גם למימד הפוליטי. קברניטי העיריות לא מעוניינים לקצץ בשירותים המוענקים לאזרח בגלל החשש לאבד את משרתם האלקטורלית – ומכאן שהקיצוץ הנדרש לא מגיע והחובות תופחים לממדי ענק. לשם המחשה, בשלהי חודש יוני, הפכה העיר סטוקטון אשר בקליפורניה – לחדלת פירעון ולמעשה פשטה את הרגל. סטוקטון היא גם העיר הגדולה ביותר בארצות הברית אשר פשטה רגל מאז תחילת המשבר – בשטחה מתגוררים לא פחות מ- 300,000 אזרחים אמריקאיים. היקף החובות של העיריה נכון למועד פשיטת הרגל עמד על כ- 300 מיליון דולר.
תמונת המצב של המשק האמריקאי בעת הזו מצביעה על כך שבעת הקרובה לא יהיה מנוס מקיצוץ דרסטי בשירותים הישירים המוענקים לאזרח על ידי הרשויות המקומיות מחד – ומקיצוץ בהיקף ועלויות כוח האדם של הרשויות המקומיות בארצות הברית מאידך. עד אז אל לנו לצפות לשינוי במצבו העגום ממילא של השלטון המקומי האמריקאי.
