זה מכבר ציינו בארצות הברית את יום השנה הרביעי לקריסתו של בית ההשקעות ליהמן ברדרס אשר הגיש בקשה רשמית לפשיטת רגל בספטמבר 2008. על מנת להבין כהלכה את השתלשלות העניינים שהובילה לקריסה של ליהמן, כמו גם את ההשפעה הקולוסולית שהייתה למהלך הזה על המערכת הכלכלית הגלובלית, ראוי לעשות טיול קצר במנהרת הזמן לאמצע המאה ה-19, היישר אל הימים בהם הוקמו בתי ההשקעות המוכרים והבולטים ובראשם גולדמן-סקס, ליהמן ברדרס. בתי ההשקעות הללו קרמו עור וגידים בעידן שבו יהודים לא הורשו לעבוד במערכת הבנקאית בארצות הברית, ומשום כך הם בחרו לפנות לאפיק חלופי – הוא בתי ההשקעות,שעיקר עיסוקם בניירות ערך.

תיקון גלאס-סטיגל

בשנת 1933 נכנס לתוקפו תיקון גלאס-סטיגל שעיקרו ביצירת הפרדה מוחלטת בין פעילותם של בתי ההשקעות העובדים בעיקר עם ניירות הערך, והפעילות הבנקאית המסחרית הרגילה. לשם המחשה, אילץ התיקון את בנק JP Morgan לפצל את פעילותו לבית השקעות-מורגן סטנלי ולבנק- גי פי מורגן.

בשנותיו האחרונות של ממשל קלינטון בוטל תיקון גלאס-סטיגל במהלך שתוצאותיו המיידיות היו ברורות: הבנקים המסחריים קיבלו אישור לעסוק גם במסחר בניירות ערך, ואילו בתי ההשקעות הורשו לעסוק בפעילות מסחרית-בנקאית גרידא. ההפרדה בוטלה והקשרים החדשים שנרקמו הביאו לעלית הסיכון של רב הבנקים ובתי ההשקעות בארה”ב. זאת ועוד, הקו המנחה שהוביל באותה העת נגיד הבנק הפדרלי בארצות הברית (הפדרל ריזרב), אלן גרינספן, היה מאוד ליברלי ומתירני בכל הנוגע לפיקוח על המערכת הבנקאית. לא בכדי זכתה  מדיניותו של גרינספן לביקורות רבות בדיעבד, עם פרוץ המשבר ב-2008.

התאוריה הניאו-ליברלית קרסה

אל ביטולו של תיקון גלאס-סטיגל, נוספה העובדה כי בשנות האלפיים החל בארצות הברית תהליך אשר הביא ברבות הימים להיווצרותה של בועת נדל”ן אדירה, כל זאת בעוד שיעורי המינוף המאזני של בתי ההשקעות השונים תפחו לממדים חסרי תקדים. הדבר נבע כתוצאה מהעובדה שחוקי בזל 2 אשר הוחלו על הבנקים המסחריים – לא הוחלו על בתי ההשקעות.

וכאן אנו מגיעים בחזרה לשנת 2008. למן הרגע הראשון בו פתחו את שעריהם, היו גולדמן-זקס וליהמן ברדרס מתחרים ויריבים מרים. היחסים העסקיים בין שני בתי ההשקעות הללו מעולם לא היו טובים ולא התנהלו על מי מנוחות. כאשר הממשל האמריקאי (עוד בשלהי כהונתו של הנשיא ג’ורג’ בוש הבן), ובכלל זה, שר האוצר האמריקאי דאז, הנרי פולסן אשר כיהן בעבר כמנכ”ל של בית ההשקעות גולדמן-זקס, החליט לא לסייע לליהמן ברדרס ולאפשר לו ליפול, הם לא לקחו בחשבון את אפקט הדומינו העצום בו חזינו בשלב מאוחר יותר.

אפקט הדומינו נוצר כתוצאה מהחשיפה ההדדית הגדולה בין ליהמן ברדרס להרבה מאוד גורמים עסקיים נוספים כגון חברות ביטוח בנקים ובתי השקעות באמצעות נגזרי האשראי ונגזרים על אג”חים מגובי משכנתאות בשוק הבין מוסדי. קריסתו של בית ההשקעות הותיק גרמה להלם של ממש בקהילה העסקית הגלובלית וזמן קצר לאחר מכן נאלץ הממשל לקבל החלטה גורלית נוספת – האם להציל את חברת הביטוח AIG מקריסה דומה? הפעם ברור היה כי הנזקים הפוטנציאליים שעלולים היו להיגרם כתוצאה מפשיטת רגל של חברת ביטוח כה גדולה (שאף נהנתה מהדירוג המקסימלי AAA), היו מחזירים את הכלכלה הגלובלית עשרות שנים אחורה.

התערבותו של הממשל וחילוצה של חברת AIG הוכיחו כי התאוריה הרפובליקנית לפיה הממשל לא צריך להתערב במשק, משום שזה יכול לטפל בעצמו – קרסה. הפרדוקס הגדול ביותר בהקשר זה טמון בכך שדווקא הקפיטליסטים הניאו-ליברליים אשר לא האמינו מעולם ברגולציה ובהתערבות הממשלתית בשוק, היו חתומים בסופו של דבר על התערבות מאסיבית בקנה מידה חסר תקדים.

כיום, רב קברניטי הכלכלות המובילות בתבל חוששות ממשבר דומה נוסף, ומכאן שהן נוקטות משנה זהירות. חשוב לזכור שהמשבר עוד לא מאחורינו לחלוטין, שכן כיום אנו נמצאים רק בשלב האפטר שוק. כך למשל, משבר היורו והבנקאות המחמיר באירופה הוא למעשה המשך ישיר של משבר 2008. המנהיגים האירופאים מקדמים בימים אלו מדיניות מוניטרית שהם עצמם אינם בהכרח מאמינים בה, וזאת על מנת להציל את גוש היורו מקריסה בכל מחיר.

לסיכום ניתן לומר כי נדמה כאילו העולם עוד לא מצא את מקומו בין הקפיטליזם לקומוניזם. בשלב הזה העולם נמצא בתהליך החיפושים אחרי נוסחת ביניים, יצור כלאיים אם תרצו, אשר יכול לגשר בין שתי התורות הללו. הקומוניזם קרס! אידאולוגית האי התערבות של הממשלה קרסה! זוהי עוד אחת מהבשורות של המשבר הכלכלי של 2008 אשר ימשיך לתת את אותותיו ברחבי תבל עוד זמן רב.