ההחלטה לייצא 40% מהגז הטבעי היא החלטה נבונה

קודם כל ולפני הכל ראוי לזכור כי איך שלא נסתכל על זה, נושא ייצוא הגז ושיווקו הוא נושא כלכלי, חברתי וערכי ממדרגה ראשונה. העניין הוא שכל מי שטוען שהוא יודע בוודאות כבר עכשיו האם צריך לייצא את הגז – וחשוב מכך – כמה גז צריך לייצא, הוא לא יותר מנביא משום שעתיד שווקי האנרגיה בעולם לוט בערפל – והרי המקורות מלמדים אותנו כי   מאז שחרב בית המקדש הנבואה ניתנה לשוטים.

באופן טבעי, לחברות המסחריות שעומדות מאחורי תגליות הגז יש אינטרס  לייצא שיעור גדול ככל הניתן של גז משום שהן צריכות לממן את אסדות הקידוח וזאת על סמך הלוואות שמתקבלות מהבנקים לטווח זמן של 15-20 שנים. מנגד, האינטרס של המדינה נעוץ בפיתוחן של האסדות הספקת גז למשק ובקבלת התמלוגים בעבור הייצוא.

שר האנרגיה סילבן שלום. צילום: איציק אדרי

יחד עם זאת, במידה ובעתיד יתגלו תחליפי אנרגיה זולים וזמינים יותר מהגז שהתגלה ומדינת ישראל לא תייצא גז כלל – כמו שדורשות חלק מהתנועות החברתיות בישראל הרי שאז ההחלטה הטובה ביותר לציבור הישראלי תהיה גם הגרועה ביותר משום שערכן של שדות הגז ירד והציבור הישראלי יפסיד.

אני סבור כי ההחלטה לייצא 40% מהגז הטבעי היא החלטה נבונה משום שייצוא של מעל ל- 50% היא החלטה לא סבירה לטובת החברות ולרעת המשק הישראלי. ההחלטה של ממשלת ישראל התקבלה תוך שימת דגש על האיזון שבין האינטרסים של היצואנים לבין האינטרסים של הציבור הישראלי. מעבר לכך, ראוי לציין ולברך על כך שממשלת ישראל הגיעה להחלטה תוך זמן קצר משום שאי הוודאות שאותה ראינו עד עכשיו גרמה נזק למשק הישראלי.

לחקות את המודל הנורבגי

כעת, משהתקבלה ההחלטה לייצא 40% מהגז הטבעי – הרי שעל ממשלת ישראל יהיה לעשות כל מאמץ על מנת לוודא שהתמלוגים שיתקבלו יושקעו בצורה נבונה במשק הישראלי ויהיו בבחינת רזרבה כלכלית עתידית לצרכים התקציביים והאסטרטגיים של מדינת ישראל בשנים הבאות – בעיקר בכל הנוגע להשקעה החיונית במטבע החוץ.

אני מאמין כי מדובר בנושא העולה עשרות מונים בחשיבותו על המספר הקונקרטי שעליו הכריעה הממשלה. בהקשר הזה עלינו לבחון ולחקות את המודל הנורבגי משום שמדובר בדוגמה טובה להתנהלות פיננסית נבונה ואחראית. בנורבגיה הוקם תאגיד ייעודי אשר משקיע את הכספים אשר מתקבלים מייצוא הנפט בקרן שמשקיעה בניירות ערך בינלאומיים וזאת בכדי לפזר את הסיכון ולא להשקיע אך ורק בנכסים נורבגיים מקומיים.

הקרן, אשר מנוהלת על ידי אנשי מקצוע אמורה לדאוג לכך שכאשר ייגמרו עתודות הנפט של נורבגיה בעוד עשרות שנים – לא תחול התדרדרות ברמת החיים של אזרחי המדינה וזאת לאחר שנים שבהם הם קרוב לוודאי יתרגלו לרמת חיים הרבה יותר גבוהה. על מנת לוודא שלא יחול שינוי מסוג זה כבר היום דואגת הקרן לטיפוחן של רזרבות פיננסיות מתאימות.

נותר לנו לקוות שממשלת ישראל תהיה חזקה מספיק על מנת לחסוך את מטבע החוץ שיתקבל מהייצוא ולהשקיע אותו בשווקים הבינלאומיים – וזאת במקום לבזבז אותו באופן בלעדי על הצרכים השוטפים של המשק. לדידי, רק כ-10%-15% מהסכומים שיתקבלו צריכים לשמש את המשק באופן שוטף בעוד שיתרת הסכום צריכה להיות מושקעת בקרנות הבינלאומיות השונות ליום סגריר.

 / אין תגובות  / ב בלוג

הגב

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*